·1 ·זכרי את יוליאנה··:~ - הסוכנות לביטחון לאומי
·1 ·זכרי את יוליאנה··:~
כל מי שבילה זמן כלשהו בסוכנות לביטחון לאומי (NSA) חייב בוודאי להיות מודע לכך שהיא מכילה שיעור לא פרופורציונלי של דמויות בלתי נשכחות. ואם זכרונה ארוך מספיק, ניתן להתענג על עיסוק הנוסטלגי של היזכרות בכמה מהאנשים יוצאי הדופן שהיו קשורים לקריפטולוגיה במשך השנים. באוגוסט 1976 דיווחו עיתוני וושינגטון על מותה, בגיל 87, של אחת מאותן דמויות יוצאות דופן באמת, יוליאנה. מיקוויץ. יוליאנה החלה את הקריירה הקריפטולוגית שלה בסוכנות לביטחון הצבא ב-1946, פרשה מה-NSA ב-1963, והמשיכה כיועצת עד 1966. מכיוון שהיא נחרטה בזיכרונם של רבים מאיתנו כאדם מיוחד באמת, נראה הולם כי סיפורה יזכה ליחס מיוחד. לאחר הלווייתה בכנסייה הרוסית אורתודוקסית
לאחר הלווייתה בכנסייה הרוסית אורתודוקסית של יוחנן המטביל בוושינגטון, כתבתי למספר אנשים שעבדו בצמוד עם מיס מיקוויץ, ודחקתי בהם לספק אנקדוטות והתרשמויות עליה; כדי שאוכל להנציח אותה בפרסום מודיעיני. חברים, עמיתים וסטודנטים לשעבר נענו, ומה שלפניכם הוא אוסף של קטעים מתרומותיהם. בעוד מיס מיקוויץ עדיין חיה, גלן נורדין,
· יוליאנה ארנסטיין מיקוויץ נולדה ב-15 במאי 1889, באחוזתו של סבה "חלילה"ליאה". ליד ויפורי, פינלנד, אז חלק מרוסיה. זכרונותיה מאותה תקופה מוקדמת עד גיל 15 כללו נסיעות חורפיות במזחלות על אגמים קפואים, בתים חמים מלאי צמחים, בקתות איכרים מלאות בריח של מרקי כרוב וחזיר, פחד מזאבים בעת שחייה באגמים, והכנות לקראת פגישה עם הקיסרית. היא למדה בבית ושלטה בשפות הגרמנית, הרוסית והאנגלית בשטף כמעט שווה במשך שנים אלו. בשנת 1903, יוליאנה נכנסה לגימנסיה של סנט אנה ב-סנט.
מצוינות.
בעוד מיס מיקוויץ עדיין חיה, גלן נורדין, קולונל בדימוס של ASA, הכין איתה סקיצה ביוגרפית, ולכן היה עד לפרטים רבים מחייה המוקדמים: · · . · . · . · יוליאנה ארנסטיין מיקוויץ נולדה ב-15 במאי 1889,
קשורים
המהפכה הרוסית ועליית הבולשביקים לשלטון ב-1919 הביאו צרות וסבל לאנשים עם נכסים כמו גברת לזארף. יוליאנה עזרה לה לשרוד ולשמור על חלק קטן מערכיה וכספה. למרות שנכסים, כולל שדות הנפט, הוחרמו, מטבעות ותכשיטים הוסתרו במקומות שונים או נמסרו ל"שמירה" בטוחה בבנקים ומוסדות אחרים.
במרץ 1920, מיס מיקוויץ וגברת לזארף תכננו בעזרת חברים בין פקידים פולנים להשיג דרכונים פולניים ואישורי מעבר לפולין. יתר על כן, כדי לחזק את כיסוי האזרחות הפולנית, הומצא סיפור שיוליאנה תתחתן עם רופא פולני.
1 לזארף הוריש את סוסיו לממשלת רוסיה. אורוות מאנגליה הובלו למורמנסק על ידי הצי הרוסי וכל הסוסים ניתנו לצבא הרוסי – נאמר שהיו מספיק כדי לצייד גדוד של הצבא הלבן בקרבות נגד הבולשביקים.
* * *
ללא סיווג
ונשים יחד בבניין גדול אחד, ממתינות להחלפת בני ערובה פולנים ורוסים. מיס מיקוויץ זכרה תקופה זו כתקופה מאושרת, מלאה במראות משעשעים כמו רוזנת פולנייה שניסתה לשמור על טקס הרחצה היומי שלה בדיסקרטיות בתנאי התחנה. תקופת המעצר הזו הייתה גם תקופה של חרדה, כי
תנאי התחנה. תקופת המעצר הזו הייתה גם תקופה של חרדה, כי יוליאנה תפרה לתוך מותניה מעל 4,000,000 רובל בשטרות של 250,000 רובל. היא מרחה משחת יהלומים על תכשיטים יקרים כדי לעמעם את ברק האבנים ונהגה בתכשיטים בגלוי. למרבה המזל, הבלבול ותעודות הזהות הפולניות אפשרו ליוליאנה ולגברת לזארף לעזוב את רוסיה ללא פיקוח, והן הגיעו לוורשה, פולין, ב-15 באפריל 1920. - מ-1920 עד 1926, מיס מיקוויץ השתמשה
והן הגיעו לוורשה, פולין, ב-15 באפריל 1920. - מ-1920 עד 1926, מיס מיקוויץ השתמשה בכישוריה הלשוניים במגוון משרות, כגון מתרגמת עבור "קאריאדה" של הקונסוליה האמריקאית; D. S., קונסוליה בריטית, הקונסול הכללי האמריקאי, ונספח צבאי אמריקאי, כולם בוורשה; בשנים 1925, 1926 היא הועסקה ככתבת חוץ ב-KOOPROLNA, קואופרטיב של איגודים חקלאיים פולניים. היא בילתה את השנים 1922 עד 1924 בעיקר ביישוב וסגירת חשבונות אחוזת לזארף ובהתמודדות מתמדת כדי למנוע מהממשלה הסובייטית החדשה להשתלט על נכסים מחוץ לרוסיה. כשהאחוזה קטנה עקב החרמה סובייטית ושטרות הבנק הפכו לחסרי ערך, גברת לזארף הפכה תלויה לחלוטין ביוליאנה, והיא התייחסה למיס מיקוויץ כאל "דודתה" עד מותה. בקיץ 1926, מיס מיקוויץ שוכנעה
בקיץ 1926, מיס מיקוויץ שכנעה על ידי חברים לחפש משרה מלאה אצל הנספח הצבאי האמריקאי. נקבע פגישה ביום משחק בייסבול (זה היה משחק הבייסבול הראשון והיחיד שלה). יוליאנה קנתה כובע חדש עם נוצות ציפור גן עדן וחליפה לפגישה, והרגש גרם לה לשמור את הכובע כל חייה: זה היה "כובע המזל" שלה, שכן היא הייתה בחסות אמריקאית ותעסוקה. · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · ـ 13 השנים הבאות הוקדשו ל- " fil Miltary
12 ללא סיווג
זכרון הומוריסטי של שהייה של מספר ימים במקלט תת-קרקעי עם רבים אחרים. לילה אחד העירה את דודתה כי היה ריח דומה לריח חציר טרי במקלט. הן התלבשו והתחילו לצאת מהמקלט מכיוון שיוליאנה חשבה שנעשתה התקפת גז והגז חדר למקלט. עם זאת, כשעברו ליד מישהו חדש שהגיע, היא זיהתה את הריח כמו של בושם די אופנתי שלבשה המחדשת. בביישנות, הן והאחרים חזרו למזרוניהם. אנקדוטות נוספות משהותה בוורשה כללו
אנ יום עם דאגלס פיירבנקס ומרי פיקפורד, שביקרו בוורשה בדרכם מברית המועצות. ארוחת הערב סודרה על ידי הנספח הצבאי כדי שמר פיירבנקס ומיס פיקפורד יוכלו לשמוע דיווח ממקור ראשון על המפלגה הקומוניסטית ויחס הסובייטים למעמדות הביניים והעליונים הרוסים שהיו בעלי רכוש. יוליאנה לא התרשמה במיוחד מתפיסתה של מיס פיקפורד את ברית המועצות ואת הניסוי הקומוניסטי כ"מרגשים". מיס מיקוויץ הועברה עם הנספח הצבאי
הניסוי הקומוניסטי כ"מרגשים". מיס מיקוויץ הועברה עם הנספח הצבאי מוורשה בדצמבר 1939 להאג, הולנד, שם שוב ראתה את הגעתם של חיילים נאצים. מתקופה זו היא זכרה שהייתה הדייר האחרון במשרדים האמריקאים, שם ביצעה בגאווה את תפקידי המלאי, האריזה והאחסון, והכי חשוב, הניפה את דגל ארה"ב, בזמן שחיילים גרמנים כבשו את הבניין סביבה. · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · 3: · · · · From The Hague, Juli~~ na and her aunt had
D.C. · · · · · · · · · · · Leaving German-occupied Athens in July 1941, Miss Mic.kwitz traveled to Lisbon, Portugal, and the U. S. / ttach . ·~ li ~r ~ \u0017lthougb lj~e ·~- v.r~. ~;Y~~ vgr ~~t; f~i~hup success; juhana attempted to get vis.as to travel to the U.S. She frequently recounted the "miraculous intervention" of her former bosses and students among the Attachés who succeeded in getting not only visas, but loans for tickets aboard a Pan American Clipper to fly to the U.S. in March 1942. · · · Upon arrival in Washington, D. C., Juliana entered
* * *
Medal and a reduction-in-force notice that the Military Intelligence Directorate no longer required her services. However, in that same month, the Army Security Agency hired her for employment at Arlington Hall Station. Juliana also used her later years to take an active part
Juliana also used her later years to take an active part in policies through the Republican National Committee's Heritage Group: She reception in 1975 when President Bill Baroody
Baroody that he had engaged in deceit by serving rolls which looked like Russian meat pies (piroshki) but contained nothing except bread. Mr.
(piroshki) but contained nothing except bread. Mr. Baroody solemnly promised that this oversight would be corrected. The incident was reported in the Russian newspaper NOVOYE RUSSKOYE SLOVO but Bill Baroody was incorrectly identified as the "Maitre De... ." From her parish
From her parish at St. would have most aptly described Juliana's performance throughout her role within the church and within the Russian-American community, an old Guard officer who had served under Kokhak said that Glavnokomanduyushchaya (Commander-in-Chief), the phrase aptly describes her attitude in accomplishing those duties and responsibilities that were given to her by her adopted country and religion. Courage and selflessness marked Miss Mickwitz's approach to life's
given to her by her adopted country and religion. . and selflessness marked Miss Mickwitz's life's problems. Her charity toward all is well known to many immigrants and infirm friends who received money taken and paid for by Juliana. Throughout her later years she continued a simple, almost spartan life for herself, donating to her many favorite charities, her friends, supporting the needy, with no
entertaining her friends, supporting the needy, with no regrets over the losses of the past. When in 1975 she called an ailing friend to inquire as to his health, she almost casually mentioned that she herself had just returned from the hospital after receiving treatment for injuries sustained during a mugging and robbery outside her apartment. She fought back bravely against the attacker who had grabbed her and her purse until the
injuries sustained during a mugging and robbery outside her apartment. A mugger had grabbed her and her purse. back and fought the attacker until the
In 1948, she and her aunt moved into the Glenayr Apartments on 4th Road North, Arlington, Virginia, which became her residence for the remainder of her life. Many people found their way to her door. For a period of time the tiny apartment housed her brother, his wife, and their daughters (Alexander, Elisabeth, and Maria von Mickwitz). Princess Vera of Russia of the Romanov family stayed overnight. Those who worked with Julia Mickwitz attest to her
1952 until her retirement she worked in a unit of NSA which she had founded, expanded, and kept productive, at times, by sheer willpower. In the period 1952 to 1956 she gathered a group of young military (primarily Army and Navy officers and enlisted men) and civil servants who under her direction and daily guidance, performed many "miracles" through hard work at Arlington Hall Station and elsewhere in the world. When
When organizational obstacles or bureaucratic red tape blocked the way to progress, productivity, or the people's advancement, Miss Mickwitz was known to tackle the "chain of command" head-on from bottom to top. One of my favorite recollections is that of the Director, General Ralph Canine, braced against a center post of B Building's first floor as Miss Mickwitz explained the problems faced by her unit in making their valuable information known. The General had inquired as to how "things" were going and 30 minutes later was standing there with unbuttoned blouse and loosened tie-. "Action" was taken the next day to resolve the administrative roadblocks. General Canine was not the only chief to feel the force of this adopted citizen. Her opinion and wisdom were passed on both to those who sought advice and those who needed it. When the NSA completed its move to Ft. Meade, Miss
who needed it. When the NSA completed its move to Ft. Meade, Miss Mickwitz decided to remain at her Arlington home and commute. After investigating car arrangements, she determined that her need was to buy a car and learn to drive. At age 64 she passed the AAA Virginia driving tests with perfect scores, and, much to the anxiety of her associates and friends, announced herself daily to Ft. Meade. She offered her friend Capt. Glenn Nordin the opportunity to ride with her. He thought it would discourage her from driving the hazardous route if he refused hearing of her rather "bouncy" arrival at Ft. Meade after her first solo trip (she somehow exited the parkway), but he decided that she must at least
she had truly graduated from the novice stage when Glenn stopped saying "Ay-ya-Yai!" and slept through the entire trip from Arlington to NSA. Juliana continued to drive until May 1976, at age 87, when she voluntarily gave up her driving privileges and turned Caprice over to Glenn, so that she wouldn't be tempted to drive. Of her driving experience, probably added ten years to her life because it gave her the mobility to keep up with church and friends. During the later years of her employment with NSA, Juliana helped to organize, found and build the Russian Orthodox Church of St. John the Baptist at 17th and
* * *
UNCLASSIFIED
the leader of the Sisterhood, organized bazaars and balls, served as secretary and bookkeeper, and, in the words of her old friend Father Nicholas Pekatoros, became his "right hand" in church matters both locally and nationally. Louise Prather says she remembers vividly the fire
Louise Prather says she remembers vividly the fire drills at Arlington Hall. When the alarms sounded, we all left our work areas promptly and lost no time in getting out of the buildings, firetraps that they were. After everyone had congregated outside the gate of B Building, a handsome, dignified woman would emerge from the building; unruffled by all the fuss. Hers was always the stately exit, and the crowd would break into applause. Ida Currie remembers her kindness and graciousness.
stately exit, and the crowd would break into applause. Ida Currie remembers her kindness and graciousness. toward the ignorant, hastily trained linguists with their pathetically naive questions. She also recalls the warm friendship and hospitality in the marvelous Russian parties she gave and the meals she served. Ida goes on: "Two scenes as described by Miss Mickwitz stand out.
· Another scene from her former life which showed her courage as well as her skill in using the German language took place when she and her aunt were leaving Germany during the war. They were on the train when the Storm Troopers boarded it to question her and her aunt, only to be ordered by Miss Mickwitz to leave the train; and they did, permitting the two to proceed and leave the country.------- tells about living for four years on the street
· Pat adds: "Juliana was
on one occasion she had invited Russian-speaking friends and us to meet a clergyman who was, I think, the · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · A_ ·· " · · · · · · · · · · . · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · - · · · · · · · · · · · _ · · · _ · _ · · · _ · ·. Introducing my wife, I said to him "Ona govorit tol'ko po franzuskij i po ital'anskij " (She speaks only French and Italian). I meant, although it wasn't clear, that she spoke these languages in addition to English, and that she didn't know Russian. He, however, understood that Fia spoke only these languages, and so addressed not one word to her all afternoon, to her great puzzlement and chagrin." Pat adds: · · ·
country.------- tells about living for four years on the street Wit Juliana, and being invited to tea with his wife Fia from time to time. · ·on one occasion she had invited Russian-speaking
h -d ood h / 0 f · £ t " 0 0 · 0 · 11i ~~=~~ ·:·tn." ~"'?' " a "'""' m otma '°. recounts his memories of her, beginning with
relates his memories of her, beginning with her arrival at Arlington Hall as a new hire in 1951 : "Seated across from me was an erect and stately lady
"Seated across from me was an erect and stately lady who always wore black and white and who spoke good English with just a trace of something foreign. "Since I was assigned the same problem as she, Miss
"Since I was assigned the same problem as she, Miss Mickwitz undertook the formidable task of teaching me Russian and something about what I was supposed to be doing. Since I had studied Russian for about three months, she started from where I was and taught me nursery rhymes and fables. She often spoke in Russian and, at that time at least, only Charlie Connelly understood much of what she said.
I understood much of what she said. . "She must have been about 62 at the time, and to a kid of 25 that is a very old woman. But I noticed that she had more energy than most of us, that she bounced about the office as if she ran it, that she was very positive about everything and that she had a sense of humor: She had her own names for people. Her husband: "Muraj" or "Muravej", which I understand means "ant" and "bush" respectively. She called her boss, Mr. K. T. "Petokh", I understand. And I was called "Bols'oj Ivan",. I was introduced in a sort of company as "Bols'oj Ivan". Notes on Christmas cards were started: Dear B., J.
Dear: B., J. · · 'She always drank tea, hot tea, even in the hottest part of summer, and she complained often that the snack bar did not understand that tea should be made with boiling water, not boiled water. She liked to eat an orange in the middle of the afternoon and the sharp smell of it went all over the wing. "She had one trait which, in my experience, is common
"She had one trait which, in my experience, is common to all people from old Russia: She was generous to a fault. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~house for a feast at lunchtime. If I knew in advance, it was the only meal I ate all day. It scarce a bit after eleven and often ended around two. It was impossible not to come away stuffed. · · · . · · · · ,:, l~~l??~~~~~~~~~~?!t~~~·?:<l~~;:.~~: ~~!:~~:~~: ~~;r:!· ~~····:· .· ~~;~:~~~;!J~~ f;t ~~:fs~~~~~!1 ~~;;J~~~~::~~~;!7~~·n(~~·:;;1L1~._,·:.' ~~-~~- ~~-·,···:l.:::~~ with those who said that Soviet tyranny was just an extension of that which existed (under the Tsars. For reasons I never completely understood, she disliked Kerensky as much as she did Stalin. She often said that the average American's view of Old Russia was a picture of an unlettered peasant idly drinking vodka from a samovar. "I will remember her as I last saw her at the big party
' · (b)(3)-P. i 86-36 i'.
* * *
made the work fun as well as challenging .... .'.As. a aspiring linguist seeking to master the responsibilities of a difficult job, we all knew there was so much to be learned, especially in the Russian language. And Miss Mickwitz did everything in her power to help us. At times she would gather us in a semi-circle in front of her desk with her teaching implements spread out before us and read Tolstoy/Dostoevsky, and we not only learned about Russian literature but also received instruction in grammar and the structure of the language. Can you imagine a supervisor taking his/her workflow for a study period during lunch time? Some believe we are all the better for it. · · . . . . . . . . .. . ''Above all, Miss Mickwitz was an American patriot.
I reminisces: "Although she was talented and charming, her biggest asset was her ability to engender a spirit of intense enthusiasm for the new project we were assigned to. She made the work fun as well as challenging .... .'.As. linguist seeking to the
three hours she was still standing (I had never seen her sit during the evening), still laughing, still speaking Russian and English, one as easily as the other. And there was a long table spread with very rich food, all the things she liked: fish and meats handsomely done, heavy creamy desserts, and, yes, caviar. This kind of setting was, I think, the one she liked best: lots of food and drink and lots of friends.'' · I reminisces:
I reminisces: "Although she was talented
are all the better for it. · · . . . . . . . . .. . ''Above all', Miss Mickwitz ·. was an American patriot. She retained allegiance to her mother country through her religion and her friendships but she became a zealous citizen of her new country.'' · · · · · ·
In November of 1975, Miss Mickwitz suffered a small stroke which initiated a serious series of troubles culminating in aphasia. She described the instance of the first stroke as a vision in which all the words floated from her brain as like the patterns created by a magnet. The gradually increasing aphasia troubled her greatly in her last months of life, but to the end, she sought to recover the lost words of names and places. When in June it was no longer possible for her to live alone, she was taken to the Sacred Heart Home in Hyattsville, Maryland, where she passed away on August 21st. " .. ;\_.;: .. ~ .. -: >.;:· :-:--~ There you have it, a few words about a portion of a life filled with challenging, significant and dedicated labor, yet leaving pleaserful memories, compassion and gratitude. It is truly remarkable that a public servant who discussed with the late Seymour M. Weitz truly remarkable people, that Miss Mickwitz was definitely one of those
away on August 21st. " .. ;\_.;: .. ~ .. -: >.;:· :-:--~ There you have it, a few words about a portion of a life filled with challenging, significant and dedicated labor, yet leaving pleaserful memories, compassion and gratitude. It is truly remarkable that a public servant who discussed with the late Seymour M. Weitz truly remarkable people, that Miss Mickwitz was definitely one of those.